פנינו לאן ? איפה ואיפה
בית המשפט העליון החליט (בהתאמה להחלטת בית המשפט בהאג) שבתי האולפנה נבנו באופן לא חוקי על קרקע פלשתינאית ושיש לפנותם, ואף קבע תאריך סופי לביצוע. מיד התחילה מהומת אלוהים כאשר נציגיה הנכבדים של ממשלת ישראל עשו הכל כדי לפייס את פורעי החוק ונציגיהם
תוכננו הצעות מרחיקות לכת ובסופו של דבר הוסכם שהבתים הלא חוקיים ינוסרו ויועתקו מרחק של כמה מאות מטרים, לשטח שגם חוקיותו מוטלת בספק, וזאת בעלות כוללת של מיליוני דולרים . מעין 'חוק עוקף בג"ץ'. וזאת בלי להזכיר את ה'פיצוי' בדמות מאות יחידות דיור שירחיק את הסיכוי להגיע להסכם קבע שיביא סוף לסכסוך.
למה ? כדי לשכנע את פורעי החוק לשמור על איפוק. שלא יתעצבנו חס וחלילה , שיסכימו ברב טובם לקבל על עצמם את הדין – את ההוראה המפורשת של בית המשפט העליון.
(ראו ישראל עברה כל גבול)
.
איפה ? במדינה בה מאות אלפים גדשו את הרחובות והכיכרות בזעקה מרה כנגד יוקר המחייה. הקוראים מוזמנים לדמיין מה ניתן היה לעשות בכספים האלו לטובת הדיור, החינוך או שאר מערכות שנמצאות בקריסה קולוסאלית; הרי איננו סובלים כאן מעודף תקציבים.
אם כן, ניתן ללמוד מהאירועים הקשים הללו שקברניטי מדינת ישראל יעשו הכל כדי לפייס את העם ולמנוע עוגמת נפש מיותרת.
האמנם ?
ה
דיכוי המכוון והכוחני של הפגנה ליגיטימית , כדוגמת זו שהתקיימה בת"א בסופ"ש שעבר (23.6), מלמד על מגמה שונה ואמור להדליק את כל הנורות האדומות.
(ראו אחת בלילה, טלפון מהכיכר: שוטרים פוצצו את אח שלך במכות)
.
מעבר לשוטר כזה או אחר - ביריון ברישיון - שראוי היה שיענש בחומרה ויסולק מהמשטרה השאלה המטרידה באמת היא מי נתן את ההוראה...
האם הממשלה (ועיריית תל אביב) באמת חושבת שזכותה להשתמש ב כח ברוטאלי בכדי לדכא הפגנה שקטה שאינה רצויה לה ??
האם הם באמת חושבים שהציבור יקנה את ההאשמות המגוחכות והרטרואקטיביות שחבורה של מפגינים שקטים 'הפריעו לסדר הציבורי'?
לפני כשנה התקבצו מאות אלפים בכיכרות המדינה - וגם אז - לא נרשמו הפרות סדר. תופעה יוצאת דופן בהפגנות בסדר גודל שכזה.
השנה נרשמו גם נרשמו הפרות סדר אך הדין לא ימוצה עם אותם פורעי חוק....
מכיוון שהם לבושים במדים.
מדינה שבה אין אין לאדם זכות להביע את דעתו היא מדינה אבודה. מדינה בה אני, אישית, לא ארצה לחיות.
בכדי שלא נגיע למצב כזה - בכדי שלא נוותר על המדינה ונפקירה בידי פוליטיקאים מושחתים שדואגים רק לכיסאם\כיסם ואילי הון שמרוויחים על חשבוננו - כדאי שנלחם נגד סתימת הפיות ונגד '
מדינת המשטרה' שמתפתחת כאן, מכיוון שכיום סיכון זה חמור מכל איום חיצוני שמרחף מעלינו.
ואולי כדאי שנזכר בדברי חכמים: "איני מסכים לאף מילה מדבריך אך אלחם עד טיפת דמי האחרונה על זכותך להשמיעם " (הפילוסוף הצרפתי וולטיר).
הניגוד בין שתי האפיזודות הללו, העצובה כל אחת בדרכה, אומר דרשני. כדאי שהרוב הדומם, יעשה עם עצמו בדק בית נוקב, יבחן מי מנהל את המדינה (אם משהו בכלל מנהל אותה) ולאן היא מנותבת - מתדרדרת.
במידה שהכיוון אינו מוצא חן בעיני המתבונן, אולי כדאי שישמיע את קולו. כן, למרות איומי המכות ששליחי המשטר מפליאים באלו המעזים להביע את דעתם.
ההיסטוריה לימדה אותנו שתנועות המוניות מתחילות מיחיד, הנושא את קולו; ושגם שיטפונות ענק מורכבים מאוסף של אינסופי של טיפות קטנות.
אופיר יעקבסון
בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות
http://www.ofirjacobson.com/
ליצירת קשר פנו למייל
[email protected]
