העלבת מוחמד
התירוץ הרשמי לפרוץ המהומות הוא סרט המציג את נביא האסלאם – מוחמד – באור מגוחך. התבוננות קצרה בסרט מגלה סרט ילדותי, חסר כח משיכה ודל תקציב. [2] קשה להאמין שבגין סרט כזה תפרוץ 'מהומת אלוהים' לאורכו ולרוחבו של הגלובוס.
נוכח איסימטריה זו חייבת להשאל השאלה, כיצד יתכן שבאסלאם כן גוררת פרובוקציה שולית שכזו תגובה כה אלימה ?
מובן שלתשובה זו יש מספר רבדים. אתחיל עם מועד המהומות, שאינו מקרי. הסרט עצמו פורסם בYouTube כבר בחודש יולי. גרסה מתורגמת לערבית הופצה כמה ימים לפני פרוץ המהומות, והשגריר עצמו נרצח ב- 11 בספטמבר. נראה שבחירת תאריך זה אינה מקרית. היה מי שרצה להעביר מסר חד וברור למערב, דווקא בתאריך זה. יתכן שלצורך זה תרגם והפיץ את הסרט במועד המתאים.
ברור אם כן שהסרט אינו הסיבה למהומות. במקרה הטוב הוא תירוץ סתמי ואולי רק מכשיר מניפולטיבי בידי ההנהגה העושה בו שימוש בכדי להניע את ההמונים. אם כן מהו הגורם לשנאה התהומית של האסלאם כלפי המערב?
לשאלה זו תשובה מורכבת. אתחיל מתפיסת האסלאם את עצמו כדת-תרבות עליונה, והעבר מלמד שאכן כך היה. לאורך ימי הביניים החשוכים, בזמן שבאירופה חגגה האנאלפבתיות והבורות, התרבות המוסלמית פרחה ויצרה. יתרה מכך, רבים מאוצרות התרבות של העולם הקלאסי (המערבי לכאורה) הגיעו אלינו תודות לתיווך מוסלמי, שכן באירופה עצמה שרד מעט מאוד מעברה המפואר. בהתחשב בדימוי העצמי המפואר הזה נוצרת התנגשות אדירה אל מול פני המציאות. נכון להיום המדינות המוסלמיות, ובני התרבות המוסלמית מרגישים נכשלים, עניים וככאלה שנותרו מאחור אל מול המערב 'הכופר'. הניגוד שבין החזקה בדת האמת מחד, לבין כישלון חומרי-תרבותי מנגד, יוצר מעין דיסוננס קוגניטיבי שמעורר כעס ושנאה כלפי המערב המצליח.
סיבה נוספת קשורה לתקופה הקולוניאלית. פריחת הגוש המערבי (החל כיבוש אמריקה ו'עליית המערב') גרמה לכך שמדינות 'מתפתחות' רבות נשאו את עיניהן במעין קנאה וכמיהה אל עבר המודרניזציה והתרבות המערבית. מפגש התרבויות הללו יצר כמה דרכי התמודדות שונות, אותן תיאר סמואל הנטיגטון ( (Samuel Phillips Huntington בספרו המבריק 'התנגשות הציוויליזציות' (("The Clash of Civilizations?". אסטרטגיה אחת תהיה הסתגרות מוחלטת והתבדלות. רצון מוחלט לשמר את רוח החיים המסורתית ולהימנע מהשפעת התרבות המערבית, בבחינת 'לא מדבשו ולא מעוקצו'. ההיסטוריה לימדה אותנו, שכל מדינה שנקטה בטקטיקה זו הכניסה את עצמה לתקופת קיפאון כלכלי, חברתי ותרבותי. אסטרטגיה שנייה תהיה ניסיון לקבל את הטוב שבמודרניזציה, אך להפרידה מקבלת התרבות המערבית, שנתפסת כרעה, וכמובן, האסטרטגיה השלישית, שגורסת שאי אפשר לקבל את הקידמה ללא 'פניה מערבה', כלומר ללא קבלת התרבות המערבית כשלד, שעליו ורק עליו, תצמח הקידמה. במרחבי המזרח התיכון שתי מדינות חשובות נקטו בטקטיקה הזו.
אתחיל דווקא מאיראן, המדינה שכולנו תופסים ומכירים כיום כמדינת אסלאם קיצוני. בראשית שנות החמישים קם באיראן, ברשות השאהMohammad Rezā Shāh Pahlavi) ), משטר פרו-מערבי (האסטרטגיה השלישית ). תוך שנים ספורות המדינה הפכה למדינה המערבית ביותר במרחב. בתקופה זו הקשר בין איראן לישראל פרח, וכלל שיתופי פעולה צבאיים וכלכליים הדוקים. בשנת 1979, התרחשה מהפכה, שרבים בקהילת המודיעין העולמית הופתעו ממנה כמפני רעם ביום בהיר. המהפכה לא רק שביטלה בהינף יד את השינויים שהנהיג השאה, אלא שהאייתולה חומייני (Grand Ayatollah Sayyed Ruhollah Mostafawi Mousawi Khomeini) הרחיק לכת אף מעבר לנקודת ההתחלה של השאה עצמו. הניסיון לדחוק את התרבות המקומית ולהביא לקבלתה של תרבות זרה - התרבות המערבית – הביא לריאקציה קיצונית ולמעבר חד מהאסטרטגיה השלישית לאסטרטגיה השנייה, הווה אומר: ניסיון לקבל את הקידמה תוך שימור קנאי של התרבות המקומית, במקרה זה פרסית-מוסלמית.
המהפיכה של אתא תורכ גם היא דוגמא קלאסית לאסטרטגיה השלישית. מיום היוולדה של טורקיה המודרנית, בשנת- 1923, ובהנהגת מי שנחשב לאחד מגדולי המנהיגים של המאה העשרים - מוסתפא כמאל אתא טורק (Mustafa Kemal Atatürk) -טורקיה הפנתה את גבה לעולם ממנו באה, למזרח ולאסלאם, וחיזרה במרץ רב אחרי המערב. את הרפורמה האדירה שחולל אתא תורכ, מכנים על שמו, ה'רפורמה הכאמליסטית'. יתכן שהתנהגותה של טורקיה בתקופה האחרונה (תחת הנהגתו של ארדואן) היא בגדר ניצני הריאקציה למהפכתו ה'כאמליסטית' של אתא תורכ. קצה הקרחון של תנועה אותנטית, החותרת להשיב את טורקיה אל חיק העולם המוסלמי ותרבותו. שחיקת תדמיתו של אתא תורכ, 'אבי הטורקים', לאורך השנים והעשורים האחרונים, יכולה להעיד על התהפכות היוצרות והתפתחות התנועה הריאקציונית.
במסגרת האביב הערבי שליטים דיקטטורים ו'חילוניים' סולקו מהנהגת המדינה ובמקומם עלו והשתלטו כוחות מוסלמיים (כדוגמת האחים המוסלמיים במצריים). ניתן להתייחס גם לסדרת המהפכות הללו כביטוי של החלפת האסטרטגיה השלישית בזו השנייה, אך עדיין מוקדם מדי בכדי לקבוע את טיבו של התהליך ההיסטורי שמתרחש בימים אלו ממש. מובן שיציאה כנגד ערכי התרבות המערבית המשולבת בחזרה אל ערכי המסורת המוסלמית כרוכה בביטול מוחלט ואגריסיבי של השפעות מערביות.
יש להתייחס גם לתופעה הגלובאלית של חזרה אל חיק הדת. דווקא בעת החדשה, במקביל להתפתחות ה'מודרנה' והטכנולוגיה, נצפית שיבה אל הדת. ההתרחקות מהדת והחילונות נולדו והחלו לצבור תאוצה בעת החדשה במקביל להתפתחות המדע. ההמונים ציפו מהמדע לספק תשובות סופיות ומוחלטות שימירו את האמונה בכתבי הקודש. ציפייה זו היתה מופרזת ובלתי סבירה, ומובן שלא התממשה. הדתות הישנות החלו להתחזק מחדש על חשבון המדע שאינו מסוגל (כמעט מעצם הגדרתו) לספק תשובות מוחלטות! בנוסף לכך, סדרה של שינויים סוציו-אקונומיים ותרבותיים, שהולידו ההגירה הפנימית, העיור, התיעוש והחילון, ערערו את מסגרות החיים המסורתיות של הקהילה והמשפחה המורחבת שבהן קיימו חיים יציבים ומלאי משמעות במשך דורות. התערערות המסגרות הולידה משברים אישים וחברתיים שהגבירו את הצורך בתמיכה על טבעית, והשיבה אל חיק הדת.[3] גם לאורך ההסטוריה, משברים שונים ושינויים דרמטיים באורחות החיים הובילו ל'רעב רוחני', לחיפוש אחר ה'על-טבעי',[4] ולחזרה אל חיק הדת. תופעה זו בולטת גם בקרב האסלאם שם היא מלווה (כבמקומות אחרים) לא רק בתחזקות הדת אלא גם בפנטיזציה של מאמיניה.
גורמים נוספים היכולים לאפשר ולעודד הפגנות אלימות כדוגמת אלו שמתרחשות לאחרונה קשורות בדת האסלאם עצמה. ראשית, כדת מונותיאיסטית, בני הדת טוענים לאמת מוחלטת, אלוהית! אלוהיהם היה אלוהי האמת, אחד ויחיד במעמדו ובכוחו, בעוד יתר האלים (והדתות) נחשבים בעיניהם למעשה רמייה, לשקר. גישה 'יהירה' זו ביחס לעמי הסביבה ולדתותיהם לא תורמת ליכולת ההשתלבות בקונגלומרט התרבותי הפוסט-מודרני. העובדה שרבים מבני הדת האסלאמית מבודדים יחסית מהעולם המערבי בשל סיבות כלכליות-תרבותיות מגבירות את תפיסת השוני, שמונעת בתורה התקרבות עתידית – כדור שלג של ממש.
הדת המוסלמית הינה דת של קולקטיב. אחת החובות היא להגיע לתפילה הציבורית ביום שישי. התפילה אינה רק טקס דתי אלא גם כינוס חברתי-פוליטי. במקרים רבים הדרשן משמיע בפני ההמון המשולהב את דבריו משך שעה ארוכה. במקרים רבים מתחילות מהומות בעקבות ההכנסויות והדרשות הפוליטיות הנשמעות במהלכן (ראו לדוגמא את סוגיית תפילות יום שישי בהר הבית). הכינוסים השבועיים נותנים למנהיגי האסלאם כח רב ויכולת להניע את ההמון במיוחד לדתות שפולחן לא כולל כינוסים ציבוריים (שבועיים או בכלל).
במקרים רבים האסלאם עושה שימוש פוליטי ציני ויעיל במיוחד במושג ה'ג'יהאד' – מלחמת קודש. המושג מופיע כבר בקוראן אך הוא מגיע לביטוי סופי בימיו של צלאח אדין אל איוב המצליח לכנס סביבו אלפי לוחמים בכדי לצאת למלחמת קודש כנגד האויב הנוצרי שהגיע מאירופה והשתלט על ארץ הקודש (הצלבנים). מאז ועד היום הג'יהאד לא דעך, כשהוא בא לידי ביטוי באופנים שונים בתקופות היסטוריות שונות, אך באופן כללי ניתן לומר שהוא מבטא את חוסר הסובלנות של האסלאם כלפי האחר. מיותר לציין שהוא מתחזק כשהאסלאם מרגיש מאוים, וכיום, המערב אכן מהווה איום תמידי על האסלאם ואורחות חייו ולכן מהווה יעד לג'יהאד.
העובדה שמרבית מאמיני האסלאם חיים במדינות מתפתחות, בעלי רמת חיים סוציו-אקונומית נמוכה, רבים מהם הינם בעלי השכלה מינימלית ו\או אנאלפבתיים מקילה על השליטים ובעלי אינטרסים שונים לתמרן את ההמונים לצרכיהם הם.
ברור לי שהטיעונים שהובאו לעיל יכולים להתפס כהכללות, שהן בעייתיות מעצם טבען. אך לעתים בכדי להצביע על מגמות אין מנוס מלהשתמש בכלי לא מדוייק שכזה. כשמדובר על עמים או קבוצות אתניות יש להזהר שבעתיים מ'מלכודות גזעניות' אך אני אלך, בזהירות יתרה, בעקבות פרימו לוי שכותב בספרו השוקעים והניצולים ש:"...מסוכן לדבר על הגרמנים או על כל עם אחר, כעל ישות אחידה, שאין בה נבדלים, ולהכליל את כל הפרטים בהערכה שופטת אחת. ואף על פי כן, אינני מסוגל להכחשי שקיימת רוח של כל עם (שאם לא כן לא היה זה עם)... אלו הם סך של מסורות, מנהגים, היסטוריה, לשון, תרבות...לפיכך, אף שאני גורס כי דרך ההקשה שלהלן -"כל האיטלקים הם אנשי תשוקה, אתה איטלקי ולפיכך אתה איש תשוקה", אינה נבונה, אני סבור, שבגבולות מסויימים, מותר לצפות מכלל האיטלקים או מכלל הגרמנים וכו', התנהגות קיבוצית מסוימת שהם מעדיפים אותה על פני אחרת. יהיו בוודאי יוצאים מן הכלל, אבל לדעתי, תחזית זהירה ומסתברת היא אפשרית...". קטע זה נותן לי את הלגיטימציה הדרושה ואת ההצדקה לעסוק בהכללות בבואי לדון בקבוצות אתניות שונות ובמגמות אוניברסאליות.
באם ננסה לנתח את הפרות הסדר שהתרחשו בעקבות הסרט יש להפריד בין המהומות ה'שקטות', הכללו קריאות גנאי ושריפת דגלים לבין התקפה מזויינות על שגרירויות ומחנות צבא. ברור שאין מדובר באותה התופעה. בעוד משתתפי ההפגנות הם המון משולהב הרי שתוקפי היעדים המבוצרים הם לוחמים מיומנים ומזוינים שהוכשרו ואומנו למטרה זו. יש להניח שהם ניצלו את המהומות בכדי 'להסוות' את תקיפתם הם. מובן יש לקחת בחשבון תרחיש גרוע מכך, שבו הגופים הלוחמניים הם אלה שיצרו מלכתחילה את הפרובוקציה שתאפשר את הסוואת פעולתם בטווח הזמן המיידי, ותגביר את התמיכה ממנה הם יהנו בטווח הזמן הרחוק יותר.
באשר להמונים עצמם, יש להניח שרובם לא ראו בכלל את הסרט (אני רוצה להאמין שאדם שהיה רואה את הסרט המגוחך הזה לא היה יוצא למסע אלים) אלא ניזונו מתעמולת שטנה מכוונת ואלימה. כל התנאים שתיארתי קודם לכן הופכים את ההמון ל'טרף קל' בידי מנהיגים רדיקאליים.
למרות כל האמור לעיל אי אפשר להמעיט בסכנה הכרוכה באירועים כגון אלו. הקלות הבלתי נסבלת בא המון אדיר מגויס למסעות אלימים הינה בלתי נתפסת.
גם אם נאמין שמדובר במיעוט בקרב כלל האוכלוסיה המוסלמית (מיעוט רועש ואלים עד בלי די), ולדעתי (ולצערי) אין זה המצב,[5] נראה שאין בידי הרוב השקט בכדי לעצור אותו. אם העולם המערבי חפץ חיים עליו לנקוט באמצעים בוטים ומיידיים בכדי להגן על עצמו ועל זכות קיומו. סמואל הנטיגנטון חזה זה מכבר התנגשות ציויליזציונית ולצערי נראה שאנו קרובים מתמיד להתנגשות שכזו. יכו להיות שהדרך הטובה ביותר, והיחידה, למנוע מאבק דמים שכזה - היא להערך אליו (ולהראות לצד השני את המוכנות שלנו).
אל לעולם המערבי לקבל התקפות שכאלו - מבפנים או מבחוץ - על מוסדותיו, סמליו ואוכלוסייתו. אני לא הייתי ממליץ להגיש את הלחי השנייה שכן אנו כבר אמורים להיות למודי ניסיון מההשלכות של 'מדיניות פיוס'.
_ _ _ _ _ _
[1] מובן שכל אירוע כזה מעורר שטנה אנטישמית. ראו את הקריקטורות שהתפרסמו בעקבות הסרט ועל אנטישמיות: http://www.ofirjacobson.com/148815041496149715131502149714931514.html .
[2] טריילר הסרט .
[3] [בילו, חידוש פולחני קדושים בישראל], עמ' 3, ראו גם [הנטינגטון, התנגשות הציביליזציות], עמ' 121-120.
[4] [קליינברג, רגל החזיר], עמ' 243.
[5] באם נתייחס לתוצאות הבחירות במצרים, המדינה הערבית הגדולה ביותר, אין שום סיבה להניח שמדובר במיעוט. האחרים המוסלמים זכו בכ 50% והסלפים הקיצוניים עוד יותר זכו ב 20% נוספים!
אופיר יעקבסון
בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות
http://www.ofirjacobson.com/
ליצירת קשר פנו למייל
[email protected]