הבתולה גואדלופה
.מעביר מגוון הרצאות על מרכז אמריקה ותרבותה
:עוד כתבות על מרכז אמריקה
פולחן בגואטמלה
http://www.ofirjacobson.com/15081493150014951503-14891490149314881496150215001492-guatemala.html
אידיאל היופי במרכז אמריקה
http://www.ofirjacobson.com/148814971491149714881500-14921497149315081497-14891502151214991494-148815021512149715111492.html
יום המתים בגוטאמלה
http://www.ofirjacobson.com/149714931501-14921502151414971501-diacutea-de-los-muertos.html
דגל מקסיקו ומשמעותו
http://www.ofirjacobson.com/149114901500-150215111505149715111493.html
מיתוס השמשות ואבן השמש
149215131502151314931514-1493148814891503-1492151315021513-piedra-del-sol.html
רובים חיידקים ופלדה - ג'ארד דיימונד
http://www.ofirjacobson.com/15121493148914971501-1495149714971491151114971501-14931508150014911492-guns-germs--steel.html
שנת 2012 וקץ העולם
http://www.ofirjacobson.com/151315041514-2012-149315111509-14921506149315001501.html
חגיגות הפסחא באנטיגואה
http://www.ofirjacobson.com/149514901497149014931514-14921508150514951488-148914881504149614971490149314881492.html
ציצן איצה
http://www.ofirjacobson.com/151014601497151014571503-148814601497151014641492---14921464148914641492-1504146014891456150414621492-150014641468150414931468-1506146014971512-1493.html
שמה ותמונתה של הבתולה מגואדלופה הולך לפניה ברחבי העולם. רבים, ללא קרבה כלשהי למקסיקו או לנצרות הקתולית, מכירים את האייקון המפורסם.
ב 9 לדצמבר 1531, מועד שציין באותה עת את חגיגת 'לידת הבתולין' ברחבי האמפריה הספרדית, זכה איכר (ממוצא אינדיאני) בשם חואן דייגו בחזיון, על שפולי הר טפיאק, הוא ההר שבמסורת במסורת האצטקית קודש כמקום פולחן לטוננטזין, שם שהתייחס לאלוהויות נקביות בכלל ול'אמא אדמה' בפרט. [1]
לאחר שחזה בה דייגו בשנית הבתולה חוללה מספר ניסים; היא ריפאה את דודו של חואן דייגו שהיה על ערש דווי, וגרמה לכך שורדים קסטליאניים (שאינם גדלים במקסיקו ובודאי שלא בשיא החורף ) יופיעו בראש הגבעה הצחיחה על פי רוב. דייגו לקח את הורדים בהתאם להוראתה, לאחר שעטף אותם בשמיכה בה התכסה; וכשהגיע אל הכומר,נפלה דמותה המושלמת, מוטבעת בבד, לרגלי הכומר. הכומר הוכה בתדהמה ולא נותרה לו ברירה אלא להאמין... אייקון מקודש זה עדיין מוצג לראווה בכנסייה. [5] במאה ה -17 נבנתה בסיליקה לכבוד גואדלופה על ההר (ועל שרידי המקדש הקדום שנשרף). מבחינת הילידים הפולחן במקום כוון אל אותה אלוהות פרה-קולומביאנית, [6] אך במקביל הבתולה שיחקה תפקיד מכריע בקבלתה של הנצרות ע"י תושביה הילידים של מקסיקו: הכומר ברנארדינו דה סאהגון, [7] כתב חמישים שנה לאחר הכיבוש: "Now that the Church of Our Lady of Guadalupe has been built there, they call her Tonantzin too. . . . The term refers . . . to that ancient Tonantzin and this state of affairs should be remedied, because the proper name of the Mother of God is not Tonantzin, but Dios and Nantzin. It seems to be a satanic device to mask idolatry . . . and they come from far away to visit that Tonantzin, as much as before; a devotion which is also suspect because there are many churches of Our Lady everywhere and they do not go to them; and they come from faraway lands to this Tonantzin as of old." גם הכומר מרטין כתב דברים ברוח דומה: "On the hill where Our Lady of Guadalupe is they adored the idol of a goddess they called Tonantzin, which means Our Mother, and this is also the name they give Our Lady and they always say they are going to Tonantzin or they are celebrating Tonantzin and many of them understand this in the old way and not in the modern way. . . ." הסינקרטיזם עדיין התקיים במאה ה-17. הכומר ג'קינטו כתב בהתייחסותו אל עולי הרגל אל גוואדלופה: ". . .it is the purpose of the wicked to [worship] the goddess and not the Most Holy Virgin, or both together." [8] במהלך המאה ה-17 הופצה דמותה של גואלופה ברחבי מקסיקו והיוותה גורם מזרז לפיתוח זהות יחודית ונבדלת מזו של האימפריה הספרדית. היא הפכה לסמל מלכד של צבאות מקסיקניים בכמה ממלחמותיה החשובות וכיום הסמל נפוץ במוניות, אוטובוסים, חזיתות בתים, מבני ציבור וכנסיות. בשנת 1999 הוכרה גואדלופה ע"י האפיפיור יוחנן פאולוס השני כפטרונית של אמריקה. מעט על האייקון וסמליו
דמותה של גואדלופה מוקפת בהילה ברורה ובוהקת, שמסמלת את כוחו של האל המקדש את הדמות שהופיעה. הדבר מתקשר גם לחזון שמתואר בברית החדשה, התגלות,12, 1-2:
"אות גדול נראה בשמיים: אישה אשר השמש לבושה, הירח תחת רגליה, ועל ראשה עטרת של שנים-עשר כוכבים; הרה היא וזועקת מכאבים וצירי לידה."
"...אשה אשר השמש לבושה..."
תושבי מקסיקו ראו בקרני השמש סמל להויצילופוצטלי– האל האצטקי המרכזי ואל השמש. הופעתה של הבתולה לא מבטלת את קיומו של הויצילופוצטלי, שהרי אורו מבקיע וזוהר סביבה, אך היא מסתירה אותו (הרי אינו נראה באייקון) בבואה לבשר על אל חזק עוד יותר – ישוע והשילוש הנוצרי! מעבר לבשורת ביאתו של אל חדש ותחילתו של עידן חדש (שמש חדשה) [9] השחרור מאל השמש משחרר את התושבים מהצורך להקריב לו קורבנות אדם, כפי שדרשה, עד אז, ה'שמש החמישית – השמש בתנועה' [10].
דמות האישה מופיעה כשהיא עומדת על הירח, וגם הפעם הקישור הראשון הוא להתגלות. יתרה מכך, בנצרות הירח מסמל את טהרתה של מריה, את לידת הבתולין וכן את העלאתה לשמים (מבלי שמתה) [11] . ניתן גם לפרש זאת כך, שהבתולה 'גורמת' לישות השמש לרדת עד ל'מרכז הירח' – סמל למקסיקו בשפת נהוטל, כדי ששם יוולד האל החדש - בן השמש [12]. בתרבות הילידית מדובר בניצחון אלמנט האור (על כל שכרוך בו) על אלמנט החושך. ניתן, כמובן, לראות כאן גם סמל של אחדות הניגודים – של אלוהי האור המתאחדים עם אלוהי החושך (הירח השחור ה'זורח' בלילה). עיניה של גואדלופה מוטות כלפי מטה כסמל לצניעות ורחמים, וניתן רק לדמיין את מבע עיניה כשאמרה לדייגו: " Do not be troubled or weighed down with grief…Am I not here who am your Mother?" המלאך התומך בה מעיד על מלכותה-אלוהותה. בתרבות הילידית רק מלכים נישאו על כתפי אחרים, וכך היא הופכת לסמל לתחילתו של עידן חדש [13]. בקתוליות המקסיקנית ישוע מוצג על פי רוב כילד חסר ישע או כמוכה ופצוע על הצלב, כסמל של יאוש ומוות, וזאת בניגוד למריה, שמסמלת חיים, דבר שזוכה להבלטת יתר גם על ידי התפיחה שבבטנה, ובהדגשת מלכותה. "... עטרת של שנים-עשר כוכבים..."
הבתולה עטופה בשמלה כחולה שמהווה סמל למלכות השמיים, וגם עבור תושביה הילידים של אמריקה היה זה סמל לאלוהי השמיים. גם הכוכבים הם סימן למלכות השמים (מלכת השמים) וקישור נוסף להתגלות. על פי מחקר [14] הכוכבים משקפים את מראה השמים ב 12 לדצמבר, 1532, הלילה בו התגלתה מריה-גואדלופה לחואן דייגו [15]. בנוסף לכך, כל ארבעה כוכבים יוצרים צורה של צלב. צבע שמלתה מנהל דיאלוג עם צבעי בגדיה הקבועים של מריה (אדום וכחול) [16] , אך מסמל גם את צבע השחר – שוב, צבע של עידן חדש שמפציע (שמש חדשה). אחרים טוענים שמדובר בסמל של קידוש השם למען האמונה והאהבה הקדושה. התכשיט המוזהב מתחת לצווארה הוא סמל לקדושתה. המחוך/קשת סביב מותניה הוא סמל לבתוליה, אך ניתן לראות על רחמה גם פרח עם ארבעה עלי כותרת (הנבדל מיתר הפרחים על בגדיה) שסמל את פרח השמש, סמל שפע שקשור גם למקלות מהם הפיקו אש. בתרבות האצטקית היה הפרח סמל להריון וכך סמל פריון וחיים חדשים. הפרח מסמל גם את 'פרח העולם' ואת 'ציר העולם', והרי משם יגיח האל בכבודו ובעצמו [17]. מקומו הגבוה של המחוך והתפיחה הקלה של בטנה מעידים על כך שהיא נושאת ילד, וגם אלמנט זה מחזק את הקישור ל"התגלות": "...הרה היא וזועקת מכאבים וצרי לידה...". תווי פניה מצביעים על דמות מסטיזו – איחוד של הגזעים [18] - וכן על אחדות הניגודים, שכן צד אחד של פניה נראה שמח, בעוד השני עצוב. הידיים מוצמדות זו לזו כדי לסמל שהיא שקועה בתפילה, אחת כהה מחברתה כדי לסמל את איחוד הגזעים [19]. דוגמא מרהיבה לאיחוד זה מוצגת בכניסה למוזיאון האנתרופולוגי במקסיקו סיטי. אתר זה הינו יעד ל'עליה לרגל' מודרנית. במהלך סופי השבוע פוקדים מאות צעירים את המקום, מתרשמים ולומדים אודות 'העבר' - הפרה קולומביאני – המפואר. למרות שכ 60% מאוכלוסית מקסיקו הינה אוכלוסייה מעורבת, העבר הילידי נתפס כחלק מהעבר המשותף של העם המקסיקני; והעם עצמו נתפס כמיזוג של הספרדים הלבנים עם הילידים חומי העור, בדיוק כפי שמסדר היגוארים ומסדר הנשרים, היום והלילה, השמש והירח, החיים והמוות משלימים זה את זה ויוצרים אחדות, הלוא היא אחדות הניגודים.
בעמוד [20] ניתן לראות את העם המקסיקני כגזע איתן בעל שתי פנים (בחלק העליון) בצד ימין פנים ספרדיות ובצד השמאלי פנים אינדיאניות. שורשי הגזע צומחים מהשמש הזורחת, ומתחתיה ניתן לראות את ראשו של היגואר אל מול ראש הנשר, שמסמלים את שני הכוחות הקוסמיים, המנוגדים ומשלימים זה את זה [21].
התגלותה של מריה לאיכר אינדיאני מסמלת ומגלמת את חזרת האלים הקדמונים, כפי שאמר ההיסטוריון טננבאום): "The Church . . . gave the Indian an opportunity not merely to save his life, but also to save his faith in his own gods." ניתן גם להבין זאת על רקע הויכוח בנצרות, האם אינדיאנים הם בני אדם ובהתאם לכך, האם הם זכאים לגאולה [22]. אם הבתולה מתגלה בפני איכר אינדיאני ברור , שדרך לגאולה פתוחה בפני האינדיאנים, והדבר מחייב את המוסדות הפוליטיים להתחיל תהליך לקידום שוויון זכויות. בכתבי הכמורה מהמאה ה -17, גואדלופה הופכת למבשרת של סדר חדש. בספרו של מיגל סנצ'ז [23], 'דמותה של הבתולה מריה [24]', שפורסם בשנת 1648, כיבושה של יבשת אמריקה (ספרד החדשה) על ידי ספרד הוצדק רק על בסיס העובדה, שהוא איפשר את התגלותה של גואדלופה בארצה הנבחרת - מקסיקו – ואת ייסודו של 'גן עדן חדש'. בדיוק כשם שישראל נבחר בכדי 'לספק' לעולם את ישוע, כך מקסיקו נבחרה כדי 'לספק' לעולם את גואדלופה. יחד עם העובדה, שדמותה של גואדלופה שימשה סמל וביטוי לאחדות ולשוויון בין גזעי, מילאה גואדלופה תפקיד מכריע בניצור האוכלוסייה הילידית, ומניה וביה - בקבלתה ובהנצחתה של העליונות הספרדית-הלבנה-האירופאית לעומת הנחיתות הילידית-האינדיאנית-כהת העור. הציור העתיק בפתח הבזיליקה העתיקה מספר לנו, שרק בעקבות התגלותה של גואדלופה, ובזכותה, נהרו האינדיאנים אל הכנסייה בכדי להיטבל ולקבל על עצמם את הדת החדשה, בעוד שדת זו עוררה בהם קודם לכן התנגדות נחרצת [25]. על סמך כל זאת, ונוכח הפולחן הסינקרטיסטי שהתפתח והתקיים במאות השנים שהחלו למחרת כיבושה של האימפריה האצטקית, ברור שדמותה של גואדלופה הומצאה כ'כלי נשק' מבריק על ידי אדם שהכיר היטב את המיתולוגיה האצטקית והנוצרית גם יחד. הוא עשה שימוש יצירתי בסמלים העתיקים ותרם להכפפת הילידים ולדיכויים, יותר מכל נשק אחר, כנראה יותר משניתן היה לחלום. יש מי שטוען, בהקשר זה, שכינויה הראשוני היה קוטלאצ'ופה שפירושו, האבן שמוחצת את הנחש [26]. הנחש סימל, כמובן, את קצאלקואטל, הדמות המיתית שסימלה את הנאורות, התרבות והידע המרכז אמריקאי [27]; ועל כן המשמעות שמאחורי השם ה'אבן שמוחצת את הנחש', היא השמדת התרבות והדת האצטקית, השמדה שהתרחשה בעקבות הכיבוש הספרדי [28]. השם קוטלאצ'ופה, הלקוח משפת הנהואטל, היה קשה להגייה עבור הספרדים ולכן הוא עבר התאמה קלה לגואדלופה, שם שהזכיר להם גואדלופה אחרת, ספרדיה, ופחות מוכרת [29]. לדעתי, סביר יותר להניח ששמה המקורי היה דווקא גואדלופה, בהקשר לבתולה הספרדית וקשריה הענפים ל'עולם החדש', ואולי בשל הקושי של האוכלוסייה הילידית-אצטקית לבטא שם ספרדי זה, התפתח כינוי חדש בשפת הנהואטל שביטא את השפעת הבתולה על הרס עולמם, דתם ותרבותם של הילידים. אם כן מגואדלופה לקוטלאצ'ופה, ולא ההפך. נראה שגואדלופה היתה 'ערומה' אף יותר מה'נחש', והעובדה שהאינדיאנים הבינו את מטרתה האמיתית - כפי שהכינוי שנתנו לה מלמד - לא הספיקה בכדי למנוע ממנה, ומיוצריה, להגשים את ייעודם. המבנהקצת לאחר ההתגלות נבנה מבנה קטן וצנוע בראש הגבעה שהפך למוקד לעלייה לקודש [30] הכנסיה הישנה נבנתה בהדרגה החל ב 1532 ועד 1709.
מונומנט המציג שיירת מאמינים נוהרים אל עבר הבתולה ועמם מנחות שונות. הפסל מצוי בתוך המתחם הנרחב שסביב כנסית גואדלופה, ולמרגלות הר טפיאק שבראשו עבדו בעבר את אלת האדמה - טוננטזין.
בעבר נהגו הילידים להביא מנחות לגואדלופה. נראה, שבתחילת הדרך, מנחות אלו היו גם בדמות קורבנות, וניתנו במקום ייעודי הרחק מהכנסייה עצמה אך בתוככי המתחם המקודש; אט אט מותן מנהג 'אנטי-נוצרי' זה , וכיום המנחות הן בצורת פרחים תמימים, מנהג שאיתו יכולה הנצרות להשלים או להסכין ולקבל בהבנה,, ועל כן הפרחים ניתנים בתוך הכנסייה עצמה.כל זאת במסגרת הסינקרטיזם העמוק שהתפתח באמריקה הלטינית, סינקרטיזם שנוצר כתוצאה ממיזוג בין הדת הקתולית לבין הדתות והאמונות של מרכז אמריקה, אך ה'תוצר הסופי' שונה מאוד מכל אחד מרכיביו [32].
ד"ר אופיר יעקבסון
.חוקר תרבויות, דתות ומיתוסים קדומים, מרצה ומדריך בארץ ובעולם
[email protected]
http://www.ofirjacobson.com/
נספח 1
הפרח המופיע במרכז בטנה של גואדלופה. פרח זה שונה מיתר הפרחים המקשטים את שמלתה של גואדלופה, והוא מופיע גם באומנות פרה קולומביאנית עתיקה.
פרח בעל ארבעה עלי כותרת מתרבות טהוטיהואקאן (400 לפנה"ס – 700 לסה"נ), שנחשבת לציוויליזצית העל ממנה ירשו האצטקים הרבה מתרבותם.
פרח בעל ארבעה עלי כותרת מתרבות טהוטיהואקאן (400 לפנה"ס – 700 לסה"נ), שנחשבת לציוויליזצית העל ממנה ירשו האצטקים הרבה מתרבותם.
הערות
[1] המקום היה אתר של עליה לקודש בהקשר של אלוהות פריון, הקשורה לירח. שמות נוספים לאלוהות היו Chicomexochit, ו Chalchiuhcihuat. [2] הסיפור הופיע לראשונה בשנת 1545 כשהוא מתייחס למאורעות שהתרחשו כארבע עשרה שנים קודם לכן, ב 1531. הגרסה המקורית מכונה "Nican Mopohua" וניתן לקרוא אותה בגרסה האנגלית . [3] תושביה הילידים של יבשת אמריקה מכונים בטעות אינדיאנים משום שקולומבוס יצא לדרכו הארוכה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי במטרה למצוא קיצור דרך אל הודו ותבליניה. בהגיעו אל האיים הקריביים הוא טעה וחשב שאכן הגיע אל הודו, ולכן האיים מכונים מאז ועד היום 'איי הודו המערבית' ותושבי היבשת זכו לכינוי 'אינדיאנים', כשמם של תושבי הודו Indians. [4] על יחס הספרדים לתושביה הילידים של אמריקה ראו איתן גינזברג, ג'נוסייד: השמדת העמים האינדיאנים של אמריקה הספרדית. [5] זרמים נוצרים בנצרות מצביעים על השתמרות דמותה ועל מאפיינים נוספים כעל מאפיינים ניסיים http://www.jeaf.com/help/guadalupe.htm. ראו לדוגמא . [6] הכובשים הספרדים לא חסכו כל מאמץ כדי לחסל את האמונות והפולחן המקומיים ולכפות את הפולחן הקתולי על תושביה הילידים של אמריקה. בניסיונם ליצור עולם חדש ביקשו הספרדים למחוק את העולם הישן. אחת הדוגמאות המובהקות לכך נמצאת במקסיקו סיטי, בירת האימפריה האצטקית לשעבר. הכיכר המרכזית של בירת מקסיקו בנויה על גבי הכיכר של הבירה האצטקית, הקתדרלה בנויה על חורבות המקדש האצטקי המרכזי, ומאותן האבנים! הניסיון להשליט את 'דת האמת' ולהכחיד כל שריד של הדת המקומית וה'פרימיטיווית' על ידי בניית הכנסייה המרכזית על גבי שרידי מקדשים ואתרי פולחן מקומיים נכשל כישלון חרוץ. גם אם נתעלם מהאכזריות שבמעשה כזה, בהסתכלות קצרת מועד היה זה מעשה מאוד יעיל שכן הפולחן המקומי נפסק והתושבים אולצו לקיים את הפולחן הנוצרי. אך לטווח הארוך היה זה מהלך הרה אסון מבחינת המיסיון הנוצרי. התושבים שאולצו לקיים את הפולחן הנוצרי לא שכחו את האלוהויות שלהם, שבאתריהן התפללו, וברבות הזמן יצרו מזיגה מיוחדת בין שתי הדתות. המושג המדעי לתופעה זו הוא 'סינקרטיזם' שבמסגרתו התקיים פולחן פרה-קולומביאני במקביל לפולחן נוצרי. יתרה מכך, הישויות הקדומות נבלעו במסגרת מערך האמונות הקיים. בתרבות הפרה-קולומביאנית הקדומה היה לאלוהי הטבע כח רב. כך ישו ומריה הפכו לסמל של השמש והירח בהתאמה. למיסיונר המתבונן מבחוץ יכול להראות אדם אדוק הדבק במושיעו - ישוע - כאשר בפועל הוא מפנה את תפילתו אל אלוהות השמש.. [7] אסף מידע רב אודות תושביה הילידים של יבשת אמריקה ונחשב לאתנוגרף הראשון של יבשת אמריקה. [8] http://faculty.smu.edu/rkemper/anth_3311/Wolf_Virgin_of_Guadalupe.pdf . [9] אחד הסממנים הבולטים בתרבויות מרכז אמריקה הוא תפיסת הזמן המחזורית. בניגוד לתפיסת הזמן הליניארית שקיימת במערב, כאן מדובר על תפיסה של זמן מחזורי, על מעגלים, חסרי נקודת התחלה ונקודת סוף, וחיי האדם, כמו הקוסמוס עצמו, נישאים על המעגלים הללו. על פי תפיסה זו, העולם נברא כמה פעמים, ובכל פעם היתה שמש אחרת מאירה, ולכן כל עידן זכה לכינוי 'שמש'. לאחר כל חורבן, שלבש צורות שונות, התכנסו האלים בכדי לברוא מחדש את העולם/שמש. [10] ראו http://www.ofirjacobson.com/15021497151414931505-149215131502151314931514-1493148814891503-1492151315021513-piedra-del-sol.html . [11] על פי התפיסה הקתולית מרים לא מתה כאחד האדם אלא נרדמה בכנסית דורמיציו שבהר ציון, ירושלים, ומשם הועלתה השמיימה. [12] מעניין שעל פי המיתולוגיה האצטקית על אי שבמרכז אגם טשקוקו (שפירוש שמו הוא מי הירח), בטבור הירח, הוקמה הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, ולימים מקסיקו סיטי. ובמרכזה נבנה המקדש לאל השמש הויצילופוצ'לי. אחדות הניגודים בגרסה מרכז אמריקאית. במסגרת הסינקרטיזם שהתפתח במרכז אמריקה ישוע סימל את אל השמש (ראו הערה 6), וכך האל החדש, הנוצרי, נולד גם הוא ב'טבור הירח'. [13] כנפי המלאך צבועות בצבעי דגל מקסיקו. הדגל לא היה קיים כשדמותה של גואדלופה הופיעה ובתקופה הפרה-קולומביאנית הצבע הירוק סימל את הצמחייה, את הטבע ואת התחייה, הלבן סימל את קצאלקואטל, את הרוחניות ואת כפילות ההוויה בכבודה ובעצמה, והצבע האדום סימל את האדמה. בדגל מקסיקו המודרני, שהופיע מאוחר יותר לצבעים יש משמעות שונה. ראו http://www.ofirjacobson.com/149114901500-150215111505149715111493.html . [14] Fr. Mario Rojas Sánchez and Dr. Juan Homero Hernández Illescas of Mexico published in 1983 [15] ראו גם http://www.virgendeguadalupe.org.mx/estudios/estrellas.htm . [16] האדום מסמל את הארצי ואילו הכחול מסמל את השמיימי. [17] ראו נספח 1. [18] בני המסטיזו הם 'בני תערובת' בין אירופאים לילידים אמריקאים; על פי רוב גבר לבן ואישה אינדיאנית. [19] http://www.virgendeguadalupe.org.mx/Estudios.htm http://www.virgendeguadalupe.org.mx/Estudios.htm ו http://www.poblanerias.com/2012/12/simbolos-y-misterios-de-la-virgen-de-guadalupe/ . [20] הצילום לקוח מחוברת המוזיאון האנתרופולוגי במקסיקו. [21] בבסיס תפיסת העולם המרכז אמריקאית עומדת תפיסה מחזורית של יום-לילה, אור-חושך, טוב-רע, חיים-מוות. מכיוון שהתפיסה הינה מחזורית לעתים היום מנצח ולעתים הלילה, לעתים החיים מנצחים, ולעתים - המוות. ולראיה, השמש 'מאבדת דם' ו'מתה' מדי ערב, וכל מי שחוזה בשמים המאדימים לעת שקיעה יודע זאת. הדרמה לא מסתיימת שם, במוות, שכן מדי שחר השמש זורחת, קמה לתחייה מתהום האפילה. לאור תפישה זו גם מות האדם אינו נתפס כ'סופי', כפי שהוא נתפס בתרבויות המערביות, שתפיסת הזמן שלהן היא ליניארית. החיים והמוות מוצגים כמערך מחזורי, בדומה לזמן עצמו. מושג מפתח זה בא לידי ביטוי יפה גם ב'משחק הכדור' המרכז-אמריקאי; אביהם של כל משחקי הכדור המודרניים. במסגרת זה שיחקו שתי קבוצות זו כנגד זו, כשכל אחת סימלה את אחד מכוחות היקום, הכוחות העליונים והכוחות התחתונים. הראשונה נקראה מסדר הנשרים – כוחות השמיים והרקיעים, והשנייה נקראה מסדר היגוארים- כוחות השאול והשמש הלילית. המשחק ממחיש לנו בצורה ברורה ביותר את התפיסה הקוסמולוגית של תושבי היבשת, תפיסה שמבוססת על מאבק תמידי בין הכוחות הניגודיים של היקום: לעתים האחד מנצח, ולעתים השני, אך האיזון והמחזוריות לעולם נשמרים וההמשכיות הינה נצחית. [22] הצגת האינדיאנים כנחותים, כתת אדם, נתנה לספרדים לגיטימציה למעשה הכיבוש ולכפיית הדת הנוצרית, הלא היא דת האמת עליהם. מוביל עמדה זו היה ספולוודה, ומולו התעוררה מגמה הפוכה, שבראשה עמד ברתלומאו דה לאס קסאס שזכה לכינוי 'מגן האינדיאנים'. ראו http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=1736 . [23] כומר ותיאולוג מקסיקני שחי בין השנים 1594–1674. סנצ'ז משווה את גואדלופה לאשה מהחזון בהתגלות, 12, 1-2: "אות גדול נראה בשמיים: אישה אשר השמש לבושה, הירח תחת רגליה, ועל ראשה עטרת של שנים-עשר כוכבים; הרה היא וזועקת מכאבים וצירי לידה." [24] 'Imagen de la Virgen María' [25] "...אין אנו יכולים להיות שקטים, ולבטח אין אנו מאמינים, אין אנו מקבלים כאמת, מה ששמענו מפיכם, אפילו אם אנו פוגעים בכם..." דבריהם של חכמי דת אצטקים בפנייה אל כמרים פרנסיסקנים. ראו נחום מגד, האצטקים: מחנית השמש לחניתות שבורות, עמ' 186-189. [26] http://catinfor.com/2011/11/23/tecoatlaxopeuh-que-significa-la-que-aplasta-la-serpiente-de-piedra/ . כיום, מאות שנים מאוחר יותר ולאחר היעלמות התרבות הילידית, נעשה ניסיון לפרש את השם בצורה שונה, יותר אוניברסאלית, כשהנחש מסמל את האנטיכרייסט (Antichrist) ומריה מסמלת חמלה אינסופית כלפי כל ברואיה, ראו לדוגמא http://www.michaeljournal.org/guadalupevangelization.htm . בפירוש זה הכוונה היא לנחש במובנו האירופאי ולא לנחש במובנו המרכז-אמריקאי, ראו בהמשך. [27] קצאלקואטל הוא שמו של מלך ואל, צירוף של שתי דמויות שמתערבבות זו בזו, והוא מצוי בתחום האפור שבין ההיסטוריה למיתוס, מציאות ודמיון. לא ניתן להכריע היכן מסתיים האחד והיכן מתחיל השני. יותר מכל דמות אחרת אחרת, קצאלקואטל זוכה לייצוג משמעותי כמעט בכל תרבויות מרכז אמריקה ודרומה. הוא לימד את התושבים את כל המלאכות והביא לתקופת שפע שעליה סיפרו בכל הדורות "...עם קצאלקואטל התחילו האומנויות וכל מה שבני האדם עושים...טובים וטעימים היו מזונות האנשים. הדלועים היו גדולים עד כדי כך שצריך היה ארבע זרועות אדם כדי להקיף אחד מהם...את הכותנה ידעו לייצר בכל צורה ובכל צבע...ציפורים יפות התעופפו, מזהירות בשלל צבעי הקשת ונוצותיהן הרהיבו ביופיין...מעולם, מעולם לא ידעו התושבים, באותם הימים, מחסור מהו. כולם היו עשירים ומאושרים..." (נחום מגד, תרבויות קדומות ביבשת אמריקה, עמ' 62, תרגום ממודיעי סאהאגון, כתב היד מדריד). הוא לימד את אנשיו להכיר את הקוסמוס, את עצמם ואת ה'הוויה הכפולה'.ראו גם את חיבורי 'קצאלקואטל וגלוי אמריקה' – טרם פורסם. [28] ראו הערה 4. [29] גואדלופה הספרדיה שוכנת במנזר חשוב לצד נהר גואדלופה שבספרד. במהלך המאה ה-13 רועה צאן גילה פסל של המדונה שהוחבא בשנת 714 מפני המורים שפלשו. נשמע מוכר ?
הכנסייה ששוכנת בחבל אקסטרמדורה זכתה לתמיכת המלוכה ואף נודעה בקשריה עם ה'עולם החדש', הייתה המקום הראשון שאליו עלה לרגל כריסטופר קולומבוס כדי להודות לאלוהים על שגילה את יבשת אמריקה; המנזר מכיל חפצים רבים הקשורים ל'עולם החדש'. [30] אני מעדיף את הביטוי הזה על פני עליה לרגל, שכן עליה לרגל מתקשרת לשלוש הרגלים, בהם עלו יהודים אל בית המקדש שבירושלים; ועל כן המלים צלינים ועליה לקודש עדיפות בעיני. [31] קורבנות שקודם להופעתם של גואדלופה והספרדים הובאו לאלוהויות הפרה-קולומביאניות. [32] ראו גם http://www.ofirjacobson.com/15081493150014951503-14891490149314881496150215001492-guatemala.html .