הסוגייה החרדית
מה קורה כשרוב דומם נותן למיעוט רועש להכתיב את סדר היום ?
באם נלמד מסיפור ה'ילדים' המתוחכם של אפרים סידון:
'סיפור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון'
, נגלה שהרוב הדומם יהפוך במהרה למיעוט, ודינו להעלם.
במשך שנים ארוכות מדי הרוב הישראלי נותן למיעוט המתנהג באופן פרזיטי למצוץ את דמו ולהוביל מדיניות מגזרית שמזיקה למרבית הציבור. נושאים שונים עלו לכותרות לאחרונה, כדוגמת נושא הגיוס והשוויון בחלוקת הנטל , שמתקשר ישירות גם לנושא מימון הישיבות ותלמידיהן. נושא שלא נידון הוא תמיכת המדינה במשפחות מרובות ילדים.
בטבע נקבע מספר הצאצאים על פי הנסיבות (זמינות המזון וכד'): מספר הצאצאים שמביאים בעלי החיים לעולם נקבע בהתאם ליכולתם לטפל בהם ולהביאם לבגרות מינית (בשנים קשות הם מוותרים לעתים אפילו על העמדת צאצא יחיד); תוך יצירת איזון בין כמות המשאבים הזמינה להורים המטפלים ובין מספר הצאצאים שיוולדו.[1]
בחברה האנושית, ובמיוחד במדינת רווחה, המצב שונה לחלוטין. מדינת הרווחה היא ככל הנראה המערכת האלטרואיסטית המפותחת ביותר שנוצרה בתולדות האבולוציה. במערכת כזו אין איזון (או תלות) בין כמות המשאבים שיכול התא המשפחתי לגייס ובין מספר הצאצאים שיוולד, שכן המדינה (סך האזרחים שחיים בה!) עוזרים לתא המשפחתי הזקוק לעזרה ולתמיכה.[2] המגבלה שהכרנו בעולם הטבע מתבטלת כלא היתה, וזוג יכול להביא לעולם ילדים רבים, ככל שיש ביכולת האישה ללדת.
אני לא רוצה לומר שמדינת רווחה איננה דבר רצוי; נהפוך הוא!
הבעיה היא שמערכת כזו אינה יציבה מעצם מהותה, שכן היא חשופה לניצול לרעה על ידי פרטים סוררים ונצלניים. בטבע 'הפראי' לעולם לא תופיע מערכת שכזו ומודלים מתימטיים-ביולוגיים מראים שהיא תתמוטט במהרה.[3]
אם כך, איך בכל זאת היא הופיעה ? היא הופיעה בזכות העובדה שהאדם אינו מונע רק מיצרים בהמיים ואינסטינקטים, אלא גם מאידיאולוגיות מורכבות וערכים מוסריים. דווקא בשל כך, ובכדי להגן על היכולת לשמר מערכת נעלה וראויה כדוגמת מדינת רווחה, עליו לקבוע חסמים ברורים וידועים שימנעו ניצול לרעה של המערכת.
עצם הביטוי 'משפחות מרובות ילדים' נשמע תמים והגיוני, אך בפועל הרוב המוחלט של המשפחות המשתייכות לקטגוריה זו באות מהמגזר החרדי, שתורם למדינה פחות מכל מגזר אחר (וחלקם אף לא מכיר בזכותה להתקיים). אם כן, המגזר התורם הכי מעט לקופת המדינה מקבל על פי החוק ובצורה 'הגיונית' את הנתח הגדול ביותר בחלוקת משאביה לאזרחיה.
נשמע סביר והגיוני ?
יתרה מכך, תהליך זה מגדיל את כוחו של המיעוט החרדי. משמעות הדבר היא שהחלק היחסי התורם למדינה (הציבור הדתי-לאומי והחילוני) הולך ומצטמצם, ובו בזמן נאלץ-מאולץ לדאוג לצרכיו של ציבור חרדי הולך וגדל.[4] המגזר החרדי גוזל מהציבור התורם משאבים יקרים בכדי לאפשר את גידולו הוא (וגידול צאצאיו המרובים), וכל זאת על חשבון הציבור שמספק לו משאבים אלו. עם גידולו המספרי מתחזק גם כוחו האלקטורלי, שמקשה על האפשרות לחולל שינוי כלשהו במגמה מוטרפת זו.[5] כדור שלג של ממש.[6]
אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, אך הפעם אין זה כך. אפרים סידון חזה את העתיד כבר בשנת 1993. מאז ועד היום התנהגנו כמו עלה נידף ברוח ואפשרנו לזרמי העומק ולמיעוט הרועש להוביל אותנו בדרכו שלו. כיום אנחנו על סף נקודת אל חזור,[7] והגיע הזמן שהמיעוט הדומם יהפוך ל'רועש' וילחם על אמונותיו ועל עצם זכות קיומו. אם אצטט מסיפורו של סידון: "אנשים שלא שומרים על זכותם ולא נלחמים על אמונתם, אנשים שמוותרים על הכל ככה סתם - ראויים לתואר ציבור מטומטם".
במידה שלא נעשה זאת אנחנו גוזרים על עצמנו כליה, ובאופן אבסורדי, דינו של הציבור החרדי יהיה דומה. מידת הפרזיטיות של מגזר זה ידועה ואפילו מנהיגיו הודו שאין לו שום יכולת לקיים את עצמו. ראו לדוגמא את דבריו של שר הפנים אלי ישי ולגבי "מלכודת העוני" . בטבע, כשפרזיט אינו יודע שובעה ואינו מזהה את הגבול - הוא מביא למותו של 'המארח'; מה שגורר באופן מיידי גם את מותו שלו.
לא תמיד המצב היה כה עגום. בעבר, כל משפחה מרובת ילדים בחרה באחד הילדים – העילוי שביניהם – ושאר אחיו דאגו לכל צרכיו החומריים. חנות מוצרי החשמל הניו יורקית B & H (בעזרת השם), בה עובד ציבור חרדי - לא פחות דתי ואדוק מהציבור החרדי בארץ – מוכיחה שאפשר לשלב בין עבודה ולימודי תורה; וכבר אמרו חכמינו ש'אם אין קמח אין תורה' (משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז). אחד מגדולי הפוסקים, הרמב"ם, קובע ש"גדולי החכמים - היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור...". פסיקתיו הגורפות, שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (= עבודה) ו" …לא יאמר לעם, חכם אני וגדול אני וכוהן אני, פרנסוני…" (רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה יח) מהדהדות באוזני ומזכירות לי שישנה גם דרך אחרת, ושההתנהגות הפרזיטית אינה דרך ההתנהגות ההכרחית והיחידה של ציבור זה.
אני מציע למנוע מהציבור החרדי לבצע התאבדות קולקטיבית, שהולכת בד בבד עם הרס מערכת הרווחה שיצרנו (או לפחות מה שנותר ממנה) ועם קעקוע תשתיתה של החברה התורמת. יש לעצור את כדור השלג, ויפה שעה אחת קודם.
אסיים בהסתייגות שתרסן את הטיעון. מובן שהשינוי אינו יכול להיות חד כאבחת חרב, משום ששינוי כזה עלול לגרום יותר נזק מתועלת; אך הגיעה העת שהעם ומנהיגיו יזהו את המצב האבסורדי שאליו נקלענו ויפעלו במרץ וללא לאות בכדי להביא לתיקונו ולהשכנת סדר חדש, ראוי וצודק בארץ אבותינו: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". [8]
אמן!
- - - -
[1] ראו את הספר 'הגן האנוכי' של ריצ'רד דוקינס, פרק שביעי – תכנון המשפחה. אני עושה שימוש זהיר באנלוגיות מעולם הטבע תוך מודעות והיזהרות מ'דרוויניזם חברתי'.
[2] קצת על זכויותהן של משפחות מרובות ילדים: http://www.myrights.co.il/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/.
[3] כדוגמא בלבד, אזכיר את 'דילמת האסיר'
[4] נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שבתוך 5 שנים – 44% מהתלמידים יהיו חרדים וערבים (ציבור שברובו אינו תורם למדינה). מחקרים שונים מראים שתוך שלושים שנה, 78% מהתלמידים יהיו חרדים וערבים ורק 14% ילמדו בחינוך הממלכתי .
[5] המחאות המשתוללות ברחובות ערינו בשנתיים האחרונות מצביעות על כך שניתן היה לחשוב על יעדים אחרים אליהם משאבים אלו יכלו להיות מופנים. בלי להזכיר את האיומים הביטחוניים הנשקפים מכל עבר, איני יכול שלא להזכיר את נושא החינוך (לדעתי היעד האיסטרטגי העיקרי של ישראל), תשתיות, רווחה וכו'.
[6] יש מי שמצביע על יתרון בילודה מרובה, שכן היא נותנת תשובה לנבואות הזעם של דמוגרפים, כדוגמת ארנון סופר בדבר הילודה המרובה בקרב האוכלוסיה הערבית במדינת ישראל (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3205331,00.html ו http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000112667) . לדעתי האישית לא מיניה ולא מקצתיה. הדרך היחידה לפתור את הבעיה הנ"ל (שהינה אמיתית ומיידית), תוך שמירה על אופיה המיוחד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא להבטיח שהציבור היהודי ימשיך להיות רוב במדינתו, ובכדי להבטיח זאת אין מנוס מחלוקת הארץ לשתי מדינות. מרבית הציבור ומנהיגיו הגיעו זה מכבר לתובנה זו. סוגיה זו חורגת מכתבה זו, אך ברור שילודה חרדית מוגברת לא תעזור לשמר את הזהות הרצויה (לפחות לי ונכון להיום למרבית הציבור התורם) של מדינת ישראל!
[7] הדמוגרף ארנון סופר חוזה שהמדינה עתידה להפוך למדינה דתית – 'ישראל דמוגרפיה 2030-2010 בדרך למדינה דתית' - http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/images/publications/demography_2010.pdf . אני חושש שרק פיתרון של הסכסוך הישראלי-פלשתיני יאפשר יצירת קואליציה חילונית–דתית לאומית, כזאת שתעמוד כנגד הכפייה החרדית. השאלה היא האם תרחיש שכזה הינו ריאלי ומה עלינו לעשות עד לאותו יום ?
[8] ראו את המאמר המענין בדבר הפרדת דת ומדינה http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1236337 .
בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות
http://www.ofirjacobson.com/
ליצירת קשר פנו למייל
[email protected]
