?אז מה הקטע של ארדואן
האחת היא, האם באמת כל העולם נכשל בהבנת המתרחש, ורק אנחנו רואים את המציאות נכוחה ? בלי להתעמק בתשובה לשאלה זו, לצערי, במקרים רבים, הציבור העולמי מוזן מדיווחים מאוד מגמתיים, ובשלב הבא, שבו הוא מבסס דעה, מתקבלת עמדה מאוד אנטי ישראלית, כשבפועל עמדה זו מבוססת על שלד עובדתי רעוע עד מאוד. לצד זה, השאלה השנייה היא, האם לא יתכן שגם אנו מוזנים מדיווחים מגמתיים, שבויים בקונספציות ונכשלים בראיית המציאות ?
מאז שאני זוכר את עצמי, אנו בישראל רואים את בני כל אומות העולם, הקרובות והרחוקות גם יחד בצבעי שחור ולבן. או שהם אוהבים אותנו, או שלא, ואז הם לבטח שונאי ישראל, אנטישמים. או שהם בעדנו – ואז הם טובים, או שהם נגדנו – ואז הם רעים. בהתנהלות יומיומית ברור שאין (כמעט) טוב מוחלט ורע מוחלט, ומעבר לכך יש לזכור, שהמושגים עצמם - טוב ורע - הם יחסיים ותלויים בנקודת המבט התרבותית. הדבר המרכזי שמניע אנשים הוא האינטרסים שלהם. הרוצה להבין ואולי אף לחזות התנהגויות, יתעמק בניסיון להבין את האינטרסים הללו. ברור שלעתים האינטרסים מתנגשים ונוצרים חיכוכים, ולעתים האינטרסים מתלכדים ומתקבלות בריתות.
לא צריך להיות פרופסור ביחסים בינלאומיים בכדי להבין שאותה הסכימה פועלת גם בין מדינות. לרוב מדינות לא עושות את מה שהן עושות משום שהן מאוד אוהבות או לא אוהבות מדינה אחרת, אלא בכדי להשיג את היעדים שלהן ! אם כך, מתבקשת השאלה, מה רוצה טורקיה להשיג ? למה להסלים את מערכת היחסים עם ישראל ? למה לעמוד מאחורי המשט לעזה ? ולמה להמשיך ולדרוש התנצלות ופיצויים ?
בחיפושי אחר תשובה לשאלה המורכבת הזו, הגעתי לשתי תשובות שונות ומנוגדות זו לזו, אך גם משלימות זו את זו, ובכדי להבהירן עלי להרחיב מעט את היריעה.
בלי להיכנס לעובי הקורה ההיסטורית, די אם אומר, שמיום היוולדה של טורקיה המודרנית, ב- 1923, ובהנהגת מי שנחשב לאחד מגדולי המנהיגים של המאה העשרים - מוסתפא כמאל אתא טורק -טורקיה הפנתה את גבה לעולם ממנו באה, למזרח ולאסלאם, וחיזרה במרץ רב אחרי המערב. את הרפורמה האדירה שחולל אתא תורכ, מכנים על שמו, ה'רפורמה הכאמליסטית'. למרות החיזור הבלתי פוסק, שנמשך מאז ועד היום, טורקיה נחלה רק אכזבות שהיא עצמה מגדירה כבגידות! אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא משבר הטילים בקובה שכולנו מכירים. אך לא כולנו זוכרים, שהמחיר שארה"ב 'שילמה' עבור הסגת הטילים הסוביטיים היה הסגת סוללות המגן, שנפרסו שנים קודם לכן על אדמת טורקיה, בכדי לספק לה הגנה מה'דב הרוסי'.
במשך תקופה ארוכה טורקיה עושה כל שביכולתה בכדי להתקבל כחברה מן המניין לאיחוד האירופאי. פעם אחר פעם האיחוד מציב בפניה דרישות, שחלקן נראות כבלתי ניתנות להשגה, אך טורקיה לא מתייאשת וחותרת במרץ אל עבר המטרה הנכספת. התשובה הסופית אמורה להינתן בשנת 2014, וכרגע, יודעי דבר יהמרו כנגד סיכויי קבלתה של טורקיה לאיחוד. הסיבה היא, שמדינות אירופה חוששות מהשפעתם של כשבעים מיליון מוסלמים על היבשת הנוצרית, ומהעול הכלכלי, שאירופה תקבל על עצמה עם קבלת טורקיה לאיחוד – שינבע מההפרשים הכלכליים בין טורקיה למדינות האיחוד.
מול הטיעונים הללו עומדים גם טיעונים מנוגדים. מיקומה הגיאוגרפי של טורקיה הפך אותה מאז קדמת דנא לגשר יבשתי שקישר בין היבשות, בין ציוויליזציות ובין המזרח למערב. גם מבחינת הפריסה הגיאו-פוליטית של ימינו אנו, טורקיה ממוקמת בצומת מרכזי. ברור, שאם טורקיה תפנה מזרחה, בחזרה אל חיק האסלאם, תחבור לאיראן ולתושביה השיעים של עיראק - יכול להיווצר 'ציר רשע' אדיר מבחינת היקפו, כוחו ומיקומו במרחב.
האינטרס האסטרטגי של אירופה הוא למנוע את התהוותו של כוח שכזה. יתכן שבשם האינטרס האירופאי, על האיחוד לקבל את טורקיה, חרף הגיבנת הכלכלית ותהליכי האיסלמיזציה שעל האיחוד יהיה להכיל בסיטואציה כזו. זאת בכדי למנוע –בכל מחיר- את היווצרותו של ציר רשע שכזה, שהשלכותיו על מערך הכוחות באירופה ובעולם כולו עשויות להיות מרחיקות לכת.
מה תעשה טורקיה נוכח ההבנה ההולכת ומתגבשת, שאירופה לא הולכת לקבלה כחברה מהמניין באיחוד האירופי? ניתן לתאר את כל פעילותה העכשווית של טורקיה, כנובעת מתוך קריאת המצב שתיארתי לעיל. מדובר על ניסיון לאותת לאירופה שכדאי לה לקבלה, שכן אם לא, היא תתקרב ותחבור לאותם גורמים מהם חושש המערב (איראן, סוריה, ארגוני טרור וכו').
כל עוד האינטרס הטורקי נותר בעינו – להתקבל לאיחוד – טורקיה אינה יכולה להרשות לעצמה לצאת באופן ישיר כנגד מדינות המערב, שכן הדבר יפגע ישירות בסיכוי קבלתה לאיחוד. מנגד, טורקיה חייבת לאותת למערב, שעומדת בפניה דרך חלופית, ושלא לעולם ימשך ה'חיזור הסיזיפי'.
לטעמי, טורקיה מצאה בתקופה האחרונה שתי דרכים יעילות לעשות זאת. האחת היא לצאת כנגד ישראל, אמנם בת ברית חשובה במרחב, אך חשוב מכך, מדינה שמזוהה עם המערב, אך לא משתייכת אליו ישירות. יציאה כנגדה משרתת את האינטרס הטורקי בצורה מושלמת כאיתות בלתי משתמע לשתי פנים, שביכולתה לצאת לדרך חדשה.
האיתות הנוסף מתייחס לכך, שטורקיה אינה מתכוונת להסתפק בהצטרפות לגוש מזרח תיכוני –מוסלמי, אלא שבכוונתה להנהיגו. ארדואן, למד את דרכיו של נשיא מצרים לשעבר, נאצר, שהפך למנהיג העולם הערבי. באופן דומה ובאמצעים פופוליסטיים הוא מנסה לזכות בדעת הקהל של ההמונים בטורקיה עצמה ובמדינות ערב השכנות.
טורקיה לא שונאת את ישראל ולא אוהבת את הפלסטינאים! במציאות העכשווית המשפט הזה בוודאי יפתיע נתח נכבד מהאוכלוסייה הישראלית, אך ברור שטורקיה לא פועלת אלא בהתאם לאינטרסים שלה עצמה! אם הניתוח לעיל נכון, מטרתה של טורקיה היא, שהמערב עצמו יעזור לה 'לרדת מהעץ עליו טיפסה', ויסייע בידה להתקבל אל האיחוד, ולהפנות שוב את גבה אל המזרח. כמובן שבמסגרת שינוי שכזה גם מערכת היחסים והברית האסטרטגית וההיסטורית שבין ישראל לטורקיה תמצאנה את תיקונן.
כמובן שככל שהזמן חולף, והמערב נמנע מלקרב ולהתקרב אל טורקיה, ההתנהגות הטורקית שאולי החלה כאיתות בלבד, הופכת למטרה בפני עצמה. בבחינת 'אם הם לא דואגים לי, אדאג אני לעצמי' תוך ניסיון להיהפך למעצמה אזורית!
מנגד, קיימת מגמה אחרת, מסוכנת הרבה יותר מבחינתה של מדינת ישראל, והמערב בכלל. התקופה הקולוניאלית ופריחת הגוש המערבי גרמה לכך שמדינות 'מתפתחות' רבות נשאו את עיניהן במעין קנאה וכמיהה אל עבר המודרניזציה והתרבות המערבית. מפגש התרבויות הללו יצר כמה דרכי התמודדות שונות, אותן תיאר סמואל הנטיגטון בספרו המבריק 'התנגשות הציוויליזציות'?".
אסטרטגיה אחת תהיה הסתגרות מוחלטת והתבדלות. רצון מוחלט לשמר את רוח החיים המסורתית ולהימנע מהשפעת התרבות המערבית, בבחינת 'לא מדבשו ולא מעוקצו'. ההיסטוריה לימדה אותנו, שכל מדינה שנקטה בטקטיקה זו הכניסה את עצמה לתקופת קיפאון כלכלי, חברתי ותרבותי . אסטרטגיה שנייה תהיה ניסיון לקבל את הטוב שבמודרניזציה, אך להפרידה מקבלת התרבות המערבית, שנתפסת כרעה, וכמובן, האסטרטגיה השלישית, שגורסת שאי אפשר לקבל את הקידמה ללא 'פניה מערבה', כלומר ללא קבלת התרבות המערבית כשלד, שעליו ורק עליו, תצמח הקידמה. במרחבי המזרח התיכון שתי מדינות חשובות נקטו בטקטיקה הזו.
אתחיל דווקא מאיראן, המדינה שכולנו תופסים ומכירים כיום כמדינת אסלאם קיצוני. בראשית שנות החמישים קם באיראן, ברשות השאה, משטר פרו-מערבי (האסטרטגיה השלישית ). תוך שנים ספורות המדינה הפכה למדינה המערבית ביותר במרחב. בתקופה זו הקשר בין איראן לישראל פרח, וכלל שיתופי פעולה צבאיים וכלכליים הדוקים. בשנת 1979, התרחשה מהפכה, שרבים בקהילת המודיעין העולמית הופתעו ממנה כמפני רעם ביום בהיר. המהפכה לא רק שביטלה בהינף יד את השינויים שהנהיג השאה, אלא שהאייתולה חומייני הרחיק לכת אף מעבר לנקודת ההתחלה של השאה עצמו. הניסיון לדחוק את התרבות המקומית ולהביא לקבלתה של תרבות זרה - התרבות המערבית – הביא לריאקציה קיצונית ולמעבר חד מהאסטרטגיה השלישית לאסטרטגיה השנייה, הווה אומר: ניסיון לקבל את הקידמה תוך שימור קנאי של התרבות המקומית, במקרה זה פרסית-מוסלמית.
המהפיכה של אתא תורכ גם היא דוגמא קלאסית לאסטרטגיה השלישית. יתכן שהתנהגותה של טורקיה בתקופה האחרונה היא בגדר ניצני הריאקציה למהפכתו ה'כאמליסטית' של אתא תורכ. קצה הקרחון של תנועה אותנטית, החותרת להשיב את טורקיה אל חיק העולם המוסלמי ותרבותו. שחיקת תדמיתו של אתא תורכ, 'אבי הטורקים', לאורך השנים והעשורים האחרונים, יכולה להעיד על התהפכות היוצרות והתפתחות התנועה הריאקציונית. בהתחשב בהקבלות בין המדינות ונוכח הכשל המודיעיני וההפתעה התקשורתית ביחס למה שהתרחש באיראן לפני כשלושה עשורים, שומה עלינו להיות ערוכים לתרחיש דומה, שעלול להתרחש בטורקיה בשנים הקרובות. מובן שהמגמות, זו הראקציונית הפנימית וזו החיצונית-אזורית יכולות להתלכד יחדיו ולהזין האחת את חברתה.
אך לכל מי שחושב שהמצב הוא בלתי הפיך, אני מציע לזכור כמה עובדות. ראשית, ההדים שמגיעים ארצה מקורם במיעוט רועש. מטבע הדברים, 'הרוב השקט' מתקשה להשמיע את קולו, אך בטורקיה עצמה קיימת התנגדות –הן עממית והן פוליטית - למגמתו של ארדוראן ולהשלכותיה על תהליך האסלמיזציה של טורקיה.
ברור שטורקיה נמצאת בפרשת דרכים, שתקבע את עתידה שלה, ותשפיע עמוקות גם על גורל המרחב הגיאופוליטי. כל שנותר הוא להמתין ולראות לאן נושבת הרוח, ובינתיים לנסות לא להיות שותפים להסלמה ע"י משחק עם כדור שלג, שלעתים יוצא משליטתם של הצדדים המשחקים ןממשיך להתגלגל מכוחו הוא!
אחד הדברים החשובים ביותר שעומדים בבסיס הטענה שלי הוא, שעצם הניסיון להתחקות אחר מגמותיהם של המשתתפים במשחק השח הפוליטי - הוא הכרחי. אי אפשר להסתפק בהדבקת כותרת – שונא ישראל\אוהב ישראל – אלא יש להבין לעומק את הכוחות שמניעים את המדינות השונות ואת מניעיהן, ולא למהר לייחס את כל הפעולות לאופיו הקפריזי של ארדואן או כל מנהיג אחר. רק הבנה כזו תאפשר ראייה רחבה של לוח המשחק הפוליטי ותכנון ארוך טווח.
בוגר תואר שני בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה. מרצה ומדריך במסגרות שונות
http://www.ofirjacobson.com/
ליצירת קשר פנו למייל
[email protected]